ב"ל 43693-05-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין החלקי, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, על בסיס הנתונים שנמסרו בלבד: **ניתוח משפטי של פסק דין חלקי - ב"ל 43693-05-23** **מבוא והקשר משפטי:** פסק דין חלקי זה עוסק בתביעת התובע, מר נסיב אבו שקרה, כנגד החלטות המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"). התביעה נוגעת לשתי החלטות של הנתבע: האחת, הכרה בירידה בשמיעה כתאונת עבודה אך דחיית תביעה להכרה בטינטון (צפצוף באוזניים) כפגיעה בעבודה. השנייה, דחיית תביעה לדמי פגיעה בגין כאבים בכתפיים. פסק דין זה מתמקד בהחלטה הראשונה, הנוגעת לטינטון, וזאת מכיוון שהצדדים הסכימו על מינוי מומחה לצורך בירור פגימת הכתף. **השאלה המשפטית המרכזית:** השאלה המרכזית הנידונה בפסק דין חלקי זה היא האם התובע זכאי להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה, לאור הוראות סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). **התשתית הנורמטיבית והעיקרון המשפטי המרכזי:** סעיף 84א(ב) לחוק קובע במפורש כי טינטון עקב חשיפה לרעש לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו מספר תנאים מצטברים. התנאי הרלוונטי והמכריע במקרה זה הוא ס"ק (2), הקובע: "הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק". בית הדין הארצי לעבודה, בעניין ברכליס (מצוטט בהערת שוליים [1]), הדגיש כי התיקון לחוק משנת 2005 נועד ליצור הסדר ממצה וכי התנאים המפורטים בו הם תנאי סף מצטברים. משמעות הדבר היא כי אי-קיום של אחד מהתנאים הללו די בו כדי לדחות את התביעה. **התשתית העובדתית והטענות המרכזיות:** * **טענת התובע:** התובע טוען כי נחשף לרעש מזיק במהלך עבודתו במספנות חיל הים החל משנת 1995, בתפקידים שונים (בנאי, מנהל בניה, מרכז פרויקטים), וגם לאחר שנת 2015. הוא טוען לחשיפה לכלים רועשים, רעש סביבתי, רעש במקומות סגורים, וכן רעש בעת פיקוח על עובדים אחרים. הוא התלונן לראשונה על טינטון ביום 25.11.2021. * **טענת הנתבע:** הנתבע טוען כי התובע נחשף לרעש מזיק רק עד חודש 6/2015, עת עבד במחלקת בינוי. לאחר מכן, בתפקידו כמרכז פרויקטים, תפקיד ניהולי במהותו, לא היה חשוף לרעש מזיק. הנתבע מדגיש כי הטינטון תועד לראשונה רק ביום 25.11.2021, דהיינו, לאחר שהתובע חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק. **הכרעת בית הדין וניתוח הנימוקים:** 1. **העדפת עמדת הנתבע:** בית הדין העדיף את עמדת הנתבע ודחה את תביעת הטינטון. הנימוק המרכזי לכך הוא **העדר הוכחה מצד התובע** לחשיפה לרעש מזיק כהגדרתו בחוק, **לאחר שנת 2015** ועד למועד התלונה. 2. **העדר הוכחה וההשלכות המשפטיות:** בית הדין קבע כי התובע לא הוכיח את טענותיו, לא באמצעות עדים אובייקטיביים ולא באמצעות ראיות אחרות. מחדל ראייתי זה פועל לחובת התובע, במיוחד כאשר מדובר בהעדר הבאת ראיה שהיה לו אינטרס להציגה (הפנייה לפסיקה בעניין אלמונית [2] ובעניין שוורץ [3]). 3. **טענות כלליות ושטחיות:** בית הדין מצא את טענותיו של התובע בנוגע לחשיפה לרעש כלליות מדי. התובע לא הצליח להוכיח את עוצמת הרעש, המרחק מכלי העבודה, או משך זמן פעולת הכלים. 4. **העדר הוכחת רעש סביבתי כמזיק:** גם טענותיו של התובע בנוגע לחשיפה לרעש סביבתי לא הוכחו כמגיעות לסף הנדרש בחוק. 5. **שאלון המעסיק:** בית הדין התייחס לשאלון המעסיק, שבו צוין כי משנת 2015 התובע חשוף רק ל"רעש סביבתי באתר העבודה אך הרעש זניח". קביעה זו מחזקת את עמדת הנתבע. 6. **פיקוח על עובדים:** בית הדין לא שוכנע כי פעילות הפיקוח של התובע דרשה ממנו לעמוד במשך זמן רב ליד עובדים החשופים לרעש מזיק. גם אם כך היה, לא הוכח שהעובדים האחרים עצמם היו חשופים לרעש מזיק, ועובדים אלו לא הובאו כעדים. 7. **חשיפה לכלי עבודה:** גם לגבי החשיפה לכלי עבודה, בית הדין קבע שהיא הייתה מוגבלת בזמן ("במשך זמן מועט יחסית"). התייחסות לדוגמה למכונת משחזת הראתה כי החשיפה לרעש העולה על 85 דציבל הייתה חלקית בלבד. 8. **עדויות:** עד התובע, ישראל שרון, היה מנהל עבודה של התובע עד שנת 2015. עדותו אינה רלוונטית למחלוקת העוסקת בתקופה שלאחר מכן. לעומת זאת, עדותה של איריס אברהם, נציגת הנתבע, תוארה כאמינה ומשכנעת. היא הכחישה חשיפה לרעש מזיק בתפקידו האחרון של התובע, והדגישה כי פעולות רועשות נעשו במרווחי זמן גדולים וכי התובע לא נדרש להיות צמוד למכונה. **חידושים ונקודות משפטיות חשובות:** * **החלת דוקטרינת הנטל הראייתי:** פסק הדין מדגיש את חשיבות נטל ההוכחה המוטל על התובע להוכיח את תביעתו. אי-הבאת ראיות רלוונטיות, במיוחד ראיות שהיו תחת שליטתו ושהיו עשויות לסייע לו, פועלת לחובתו. * **פרשנות תנאי הסף בחוק הביטוח הלאומי:** בית הדין מפרש באופן צר ותכליתי את תנאי הסף הקבועים בסעיף 84א(ב)(2) לחוק. ההקפדה על רישום רפואי של הטינטון **לפני** הפסקת החשיפה לרעש מזיק היא מכרעת, ומהווה תנאי הכרחי להכרה. * **הבחנה בין תפקידים:** בית הדין מבחין באופן מהותי בין תפקידים הכרוכים בחשיפה ישירה לרעש מזיק (כמו בנאי) לבין תפקידים ניהוליים או תפקידי פיקוח, שבהם החשיפה לרעש, אם קיימת, נתפסת כפחותה, סביבתית, או זניחה, כל עוד לא הוכח אחרת. * **משקל ראייתי לעדות עובדת בכירה:** בית הדין נתן משקל משמעותי לעדותה של נציגת המעסיק (איריס), שהינה אחראית על תנאי העבודה ומכירה את תנאי העבודה פרטנית, כראיה התומכת בעמדת הנתבע. * **הסדר ממצה:** פסק הדין משקף את ההבנה כי ההסדר החקיקתי בנוגע להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה, כפי שתוקן בשנת 2005, נועד להיות הסדר ממצה, המגביל את האפשרויות להכרה בהשוואה למצב המשפטי שקדם לתיקון. **סוף דבר:** תביעת הטינטון נדחתה בשל אי-עמידה בתנאי הסף הקבועים בחוק, בעיקר בנוגע להוכחת חשיפה לרעש מזיק לאחר שנת 2015, וכן בשל אי-רישום רפואי של הטינטון לפני הפסקת החשיפה. פסק הדין ממחיש את הנטל הראייתי הכבד המוטל על המבוטח להוכיח את תביעתו, ואת הפרשנות המחמירה של בתי הדין לעבודה לתנאי החוק, במיוחד כאשר מדובר בהסדרים ממצים וספציפיים.