ת"א 35372/06

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב בקשה שהגיש התובע בתביעת נזיקין נגד שוטר, בבקשה כי בית המשפט יקבע כי לא מתקיימים התנאים לחסינות לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). התובע, שהגיש את התביעה בשנת 2006, טוען כי השוטר הנתבע חיפש אותו ועיכב אותו שלא כדין, תוך שהוא משמיע עליו הערות מכפישות בקול רם במסגרת שמיעת השכנים. הנתבע, לעומת זאת, מכחיש טענות אלה וטוען לחסינות כעובד ציבור לפי סעיף 7א. המדינה, שייצגה את הנתבע, הגישה הודעת חסינות וביקשה לדחות את התביעה נגד נושא המשרה. עם זאת, התובע טוען כי נושא המשרה פעל ביודעין מתוך כוונה לפגוע בו או לכל הפחות מתוך אדישות כלפי האפשרות לגרום נזק, ובכך הופך את סעיף החסינות ללא רלוונטי. לאחר בחינת הבקשה, התצהירים והסיכומים, מגיע בית המשפט למסקנה כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו ולהסרת נטל ההוכחה. השופט מדגיש את חשיבותה של זכות החסינות וקורא להיזהר בשלילתה. בהיעדר ראיות מאששות מעד בלתי משוחד, גרסת התובע לאירועים נותרה בלתי חד משמעית. יתר על כן, הסתמכותו של התובע על ייעוץ משפטי ולא על מסקנות אישיות מחלישה את טענתו. כתוצאה מכך, הבקשה נדחית, המדינה מתווספת כנתבעת, והתביעה נגד השוטר נדחית. התובע נדרש לכסות את הוצאות הנתבע בגין הבקשה, ונקבע לו דיון קדם משפט.