בש"פ 7330/20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על רישום ערעור וההחלטה שבאה בעקבותיו לדחותו. הרקע למקרה נוגע לבקשה לביטול צו הריסה מנהלי לבניין. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים, וערעור על החלטה זו נדחה אף הוא על ידי בית המשפט המחוזי. בעקבות זאת הושגה הסכמה בין המערער לבין המשיב על דחיית מועד ההריסה. עם זאת, המערער ביקש דחייה נוספת, אשר נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים ובית המשפט המחוזי. לאחר מכן ניסה המערער לערער על דחייה זו בפני ערכאה גבוהה יותר, אך בקשת רשות הערעור נדחתה על ידי הרשם, בנימוק של מגבלות פרוצדורליות. המערערים ערערו על החלטה זו, וטענו כי דחיית בקשתם התבססה על אי הבנה, שכן בקשתם אינה בקשה חוזרת אלא בקשה חדשה. המשיב טען אחרת. לאחר ששקל את שתי הטענות, פסק השופט לטובת המערערים, קיבל את ערעורם והורה על רישום בקשת הערעור. השופט גם הותיר את עיכוב ביצוע צו ההריסה עד להודעה חדשה, והותיר מקום לערעור אפשרי על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בנושא. ככלל, פסק דין זה מהווה תקדים של בהירות פרוצדורלית ומבטיח כי הצדק ייעשה ללא משוא פנים, ויאפשר לעניינו של המערער להתקדם לשלב הבא.