ת"א 29227-09-11

תקציר

פסק דין זה משרטט תביעה אזרחית בין בנק לבין שניים מלקוחותיו: חברה ובעל מניותיה ששימש כערב לה. הבנק התובע ביקש לגבות יתרה בסך של כ-269,732 ₪ שהחברה חייבת וערבות הנתבעים. מקורו של סכום זה ביתרת החוב בחשבון העו"ש של החברה והלוואה שלא נפרעה. החברה הייתה נתונה גם להליכי פירוק, שהשפיעו על התיק. הנאשמים ביקשו וקיבלו רשות להתגונן. הם העלו טענות רבות בנוגע להתנהלות הפסולה לכאורה של הבנק, לרבות אובדן שיקים שהופקדו, אי המצאת מסמכים המאמתים את החוב וחיוב לא תקין של הערב. עוד טענו כי הבנק לא איפשר לנתבעת למשוך כספים מחשבונה, כי סיפק מסגרות אשראי לקויות וכי המליץ על שירותי צד ג' יקרים. בית המשפט פסק לטובת הבנק התובע, והורה לבעל המניות הנתבע לשלם לבנק 187,732 ₪ בתוספת ריבית, בתוספת 6,843 ₪ דמי תביעה ו-18,500 ₪ שכר טרחת עורך דין. סכום זה חושב לאחר ביצוע ניכויים עבור הסכומים שגבה הבנק לאחר הגשת התביעה, וכן שיקים מסוימים שבידי הבנק. עוד נקבע בפסק הדין כי יש להחיל את אותם ניכויים על חובו של הנתבע מס' 3 הנעדר. המפתח להכרעת הדין היה קביעת בית המשפט כי הבנק הוכיח די הצורך את טענתו, וסיפק ראיות רבות לסתור את טענות הנתבעים. יצוין, כי בית המשפט קיבל את נימוקי הבנק לאיבוד צ'קים, וקבע כי כתבי השיפוי שהוציא הבנק הבטיחו כי הנתבעים יוכלו עדיין לתבוע פירעון ממנפיקי השיקים, ולכן אין צורך לנכות את סכומי השיקים הללו מהחוב. טענות הנתבעים נדחו פעמים רבות כבלתי נתמכות או מרחיבות את היקף בקשת ההגנה הראשונית שלהם.