תא"מ 11104-01-17

תקציר

התובע תבע את הנתבע בגין שליחת מיילים פרסומיים לאחר שביקש להפסיקם. המחלוקת העיקרית הייתה האם הנתבעת קיבלה את הודעת הדוא"ל המסרבת למודעות. הנתבע טען כי אין להם תיעוד של קבלת דוא"ל זה, ואילו התובע טען כי המייל נשלח והיה על הנתבע להציג הוכחות. השופט מצא את עדותו של הנאשם אמינה יותר, מה גם שהמנכ"ל העיד כי ערך חקירה יסודית והמייל לא נמצא. עוד ציינה השופטת כי נטל ההוכחה מוטל על התובע. לכן, מאחר שלא ניתן היה להוכיח את גרסת הנאשם כשגויה, הגיע השופט למסקנה כי לא ברור אם הנתבע קיבל את המייל. למרות זאת, השופט המשיך את הדיון בהנחה שהנאשם קיבל את המייל. למרות זאת, השופט פסק שלא לפסוק לתובע פיצויים לדוגמה. זאת, משום שהנתבעת הסירה את התובע באופן מיידי מרשימת התפוצה מרגע שקיבלו את בקשתו בדואר והייתה לה מערכת מענה מהירה לבקשות בדוא"ל. עוד קבעה השופטת כי התובע נהג בחוסר תום לב – הן באופן שבו הביע את סירובו והן בהתנהלותו הכוללת במהלך המשפט. חוסר תום הלב של התובע בעת מימוש זכויותיו על פי החוק וניסיונו להטעות את בית המשפט הצדיקו את דחיית בקשתו לפיצויים לדוגמה. נימוקים נוספים לדחיית בקשת התובע היו פעולתה המהירה של הנתבעת עם קבלת בקשת ההרחקה, הימנעותה של התובעת מלהוכיח פגיעה בדיני הפרטיות וניסיונה של התובעת לקבל פיצויים על סמך מידע חלקי ומטעה. לבסוף, הדגישה השופטת כי יש להשתמש בחוק הפיצויים לדוגמה באחריות ולא להפיל בפח מפרסמים. לפיכך, דחתה השופטת את התביעה והורתה לתובע לשלם לנתבע את שכר טרחת עורך דינו של הנתבע.