ת"א 15342-05-15

תקציר

הסכסוך החל כאשר לתובע, עורך דין במקצועו, היו חילוקי דעות עם הנתבעים בנוגע לשכר טרחה שלא שולם. הנתבעים טענו כי התובעת חייבת כספים עבור טלוויזיות ושירותי התקנה שסופקו על ידי הנתבעת 3, בבעלות בעלה של הנתבעת 1. הדבר הוביל למספר תביעות ותביעות נגדיות בין הצדדים. בסופו של דבר, הם הגיעו להסכם פשרה הדוחה את כל התביעות. אלא שבהמשך הגיש התובע תביעה חדשה בה נטען כי התביעה בגין הטלוויזיות שלא שולמו הייתה ניסיון מזויף וזדוני לפגוע בו מקצועית. בית המשפט פסק לטובת הנאשמים. בית המשפט קבע כי התובע אכן הוזהר על התביעה וכי הטלוויזיות סופקו לו. בית המשפט גם לא מצא ראיות לחוסר תום לב או כוונת זדון מצד הנתבעים. יתר על כן, תביעתו של התובע הושתקה במשתמע על ידי הסדר הפשרה הפרוצדורלי, ואיחורו של חמש שנים בהגשת התביעה הצביע על נטישה. עוד ציין בית המשפט כי בעדותו של התובע נפלו אי דיוקים, אשר שחקו את אמינותו. משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד לנתבע 1 בסך 23,000 ₪ ועוד 23,000 ₪ לנתבעים 2 ו-3 יחד, בסך כולל של 46,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, והשופטת הדגישה כי בהתחשב בנסיבות, תביעת התובע לפיצויים בסך 200,000 ₪ הייתה מוגזמת באופן משמעותי.