ער"מ 20992-02-17

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור שעניינו בקשה להצגת ערבות לתובע לתשלום הוצאות הנתבע. השופט מאשר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר לדחות את הבקשה להפקדת הערבות. פסק הדין מתבסס על תקנה 116א, הקובעת כי על מי שאינם אזרחי ישראל להציג ערבות לתשלום הוצאות הנתבע, אלא אם כן ביכולתם להביא "ראיה ראשונה" להוכחת טענתם. השופט מסביר כי מטרת התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהגן על יכולתם של הנתבעים לגבות הוצאות. במקרה זה, השופטת מסכימה עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה התובע הביא ראיות ראשונות לתמיכה בתביעתו, לרבות ראיות ליחסי עבודה וזכאות לתשלומים מסוימים. מאחר שתביעת התובע אינה נחשבת קנטרנית, וקיימות ראיות ליכולתו של הנתבע לפרוע, הבקשה לשחרור בערבות נדחית. הערעור נדחה, והמערערת מצווה לשאת בהוצאות המשיב.