עמ"ש 15976-05-15

תקציר

פסק דין זה נובע משני ערעורים נפרדים, ע"א 15976-05-15 וע"א 16358-05-15, הנוגעים לסכסוכים כספיים בין זוגות מתגרשים. בערעור הראשון, ע"א 15976-05-15, מערערת האישה על סיווגו של נכס מסוים כ"נכס חיצוני" על בסיס הסכם מתנה. בית המשפט דוחה את ערעורה, ומסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי אכן יש לראות בנכס חיצוני ובלתי ניתן לאיזון. בית המשפט מחזק את דחייתו של בית משפט קמא את תביעת האישה לביטול הסכם המתנה, בנימוק של חוסר יכולתה של המערערת להוכיח פגמים כלשהם בהיבט החוזי של ההסכם. עם זאת, בית המשפט נוקט גישה שונה בשאלת השבחת הנכס, ומכיר בהשבחת הנכס לאחר חתימת הסכם המתנה. בית המשפט מסכים כי ההשבחה מהווה נכס חדש ועצמאי הנתון לאיזון, ומבטל את נטל ההוכחה, אשר צריך להיות על המשיב להוכיח כי יש להחריג את נכס ההשבחה מהמאזן. עם זאת, בית המשפט מגיע למסקנה כי טעותו של בית משפט קמא בחלוקת נטל ההוכחה לא השפיעה על התוצאה ומסרב להתערב בהכרעת הדין. כן מקיים בית המשפט קמא את החלטות בית משפט קמא בעניין פירוק הרכוש המשותף, לרבות דירת המגורים ודמי השימוש, ואת שלילת הוצאותיו המשפטיות של המערערת בגין הליכים זרים. הערעור השני, ע"א 16358-05-15, שהוגש על ידי הבעל, חולק על קביעתו של בית משפט קמא כי לא התקיימו יחסי שותפות בינו לבין בת זוגו בעסקיהם. המערער טוען כי הביא ראיות מספיקות להוכחת קיומה של שותפות. בית המשפט, תוך דבקות בעקרון ההתערבות המוגבלת במהימנות ובקביעות עובדתיות, דוחה את טענות הבעל ומקיים את החלטת בית המשפט קמא. עם זאת, בית המשפט מקבל את הערעור בעניין עיכוב ביצוע התשלומים שנפסקו למערערת, ולא מוצא הצדקה לעיכוב. לסיכום, בית המשפט דוחה פה אחד את שני הערעורים, ע"א 15976-05-15 ו-ע"א 16358-05-15, ללא צו להוצאות בערעור הראשון ותוך חיוב המערער בערעור השני בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים של בעלי הדין, לרבות מקום מגוריהם.