ע"א 701/79

תקציר

במקרה של חוזה לרכישת דירה, המערערת ובעלה לא יצרו קשר עם המוכרים (המשיבים 1 ו-2) והתרשלו בהבטחת התשלום הסופי עבור הדירה טרם נסיעתם לאוסטרליה. הדבר הוביל את המוכרים לסרב להעברת הנכס ללא ערבות ליתרת הנכס, מה שהביא בסופו של דבר לביטול החוזה ולמחלוקת משפטית על תוקפו. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המוכרים, ואישר את ביטול החוזה בשל הפרת חובות תום הלב של המערערת. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, והדגיש כי מעשיה של המערערת חרגו מסטנדרט תום הלב המצופה בביצוע חוזה. בית המשפט קבע כי התנאים המקבילים בחוזה מחייבים את שני הצדדים לקיים את התחייבויותיהם במקביל. מאחר שהמוכרים היו מוכנים להעביר בעלות עם קבלת היתרה, אך המערערת לא עמדה בתשלום זה, היא ביססה את הפרתה, ובכך נתנה תוקף לסיום החוזה. פסק הדין הדגיש את הצורך בהתנהלות הוגנת ובהתנהגות סבירה בביצוע החוזה, וציין כי התנהלותה של המערערת ערערה את האמון החיוני לקיום יעיל של החוזה. הערעור נדחה, בטענה כי אי התשלום של המערערת היווה הפרה יסודית, שאפשרה למוכרים לבטל את החוזה ולשמור על חלק מהתשלומים בהתאם לתנאי ההסכם.