ת"א 35112-10-15

תקציר

פסק הדין דן במחלוקת בין התובעים, שהם בעלי הזכויות הנוכחיים בחלקת מקרקעין, לבין הנתבעים, מבני תעשייה ורשות מקרקעי ישראל, הנובעת מנזק שנגרם לכאורה לתובעים עקב הגבהת כביש סמוך. לטענת התובעים, הנתבעים לא תיאמו או יידעו אותם על גובה הכביש, וכתוצאה מכך נגרמו עלויות ניכרות להגבהת המגרש. פסק הדין בוחן את עילות התביעה החוזיות והנזיקיות ומוצא כי הנתבעים הפרו את הסכם התשתיות, ופעלו בחוסר תום לב בכך שלא יידעו את התובעים על תכנון הכביש העתידי. עם זאת, התובעים נושאים גם באחריות לכך שלא חיפשו מידע זה באופן פעיל. כתוצאה מכך, בית המשפט מחלק את האחריות לנזק בין הצדדים. באשר לעילת התביעה הנזיקית, פסק הדין אינו מוצא רשלנות מצד מבני תעשייה כלפי התובעים, שכן התובעים לא הוכיחו כי אמצעי זהירות סבירים היו יכולים למנוע את הנזק. בנוסף, אשמתם התורמת של התובעים בכך שלא חיפשו באופן אקטיבי מידע על גובה הכביש מעכבת את תביעתם. באשר לנזקים, זכאים התובעים לפיצוי בגין עלות מתקן שאיבת שפכים, שכן תשתית הביוב הקיימת הפכה לבלתי שמישה לאחר הגבהת הכביש. בית המשפט פוסק להם 185,500 שקל בתוספת מע"מ. עם זאת, תביעות התובעים לפיצוי בגין מילוי החלקה, הפסד דמי שכירות, הגבהת חומות וגדרות נדחות מחוסר ראיות מספיקות. התובעים זכאים גם לפיצוי בגין דרישתם הבלתי חוקית של מבני תעשייה לחתום על כתב ויתור כתנאי לשחרור הערבות הבנקאית, בסך 11,340 ₪. הנתבעים אחראים ביחד ולחוד בסכומים אלו, לצד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.