ע"פ 30687/06

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בביצוע מעשים מגונים ללא הסכמת הקורבנות, כהגדרתם בסעיף 348(ג) לחוק העונשין. הנימוקים לערעור נסובו סביב שלוש טענות עיקריות. ראשית, טען המערער כי קיים פער בין העובדות שבכתב האישום לבין ממצאיו של בית משפט קמא, אשר שולל ממנו את זכותו להתגונן. שנית, המערער טען כי בית משפט קמא טעה בהערכת מהימנותן של המתלוננות. לבסוף, טען המערער כי בשלושה אירועים לא התקיימו יסודות העבירה בשל היעדר מגע פיזי. בית המשפט דחה את הטענות אחת לאחת. נפסק כי לא נשללה מהמערער זכותו להתגונן, שכן היו לו הזדמנויות רבות לעשות כן והוא אף ניצל אותה. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהערכת מהימנותן של המתלוננות על ידי בית משפט קמא, חרף התקופה הארוכה שחלפה בין העדויות לבין הכרעת הדין. לבסוף, בית המשפט פירש את החוק ומצא כי מגע פיזי אינו רכיב נדרש לעבירה לפי סעיף 348(ג) - מעשה מגונה המופנה כלפי אדם יכול להתבצע עם או בלי מגע פיזי. במקרה הנוכחי, מעשיו של המערער נחשבו למעשים מגונים שכוונו כלפי המתלוננות, הגם שלא כללו מגע פיזי. מסיבות אלה נדחה הערעור, ופסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר התקבל.