ע"א 2838/07

תקציר

הן המערער והן המשיב חולקים על ממצאי פסיקת הפיצויים של בית משפט קמא, כאשר הראשון טוען כי הוא אינו שלם והשני מוגזם. על פי החוק, ערכאת הערעור לא תתערב בהערכת הנזק של בית משפט קמא אלא אם הסכום אינו סביר או בלתי ריאלי. גם ערכאת הערעור צפויה להתערב רק במקרה של ספק ברור או חריגה מגבולות הסבירות, ולא לערוך בדיקה מעמיקה של כל טענה. במקרה זה, בית המשפט מצא כי אין צורך להתייחס לכל הטענות שהועלו, שכן הן לא גילו עילה מספקת להתערבות. עם זאת, כמה טיעונים היו ראויים. שכר הבסיס בגין הפסד השתכרות המערערת מותאם ל-5,000 ₪ לחודש, שכן הקביעה הקודמת בסך 4,000 ₪ לא שיקפה כראוי את פוטנציאל ההשתכרות העתידי של המערערת. החלטות בית המשפט בעניין עזרה לזולת והוצאות ניידות היו סבירות ונקבעו כראוי. לבסוף, פסק הדין מוחזר לבית המשפט המחוזי בשל טעויות מתמטיות בחישוב עלות הציוד וסיוע צד ג' בעבר, אך רק אם הצדדים אינם מסכימים על יישום הקביעות החדשות בעצמם. ככלל, הערעורים נדחים, וכל צד יישא בהוצאותיו.