רע"פ 2152/23

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למשיב שזוכה מאשמת מרמה והפרת אמונים. על פסק הדין הראשוני, שהסתמך רבות על ראיות האזנת סתר, הוגש ערעור, ובית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, וקבע כי צו האזנת הסתר לא הוארך כראוי ולכן הראיות אינן קבילות. על החלטה זו ערערה התביעה, ובית המשפט העליון קבע כי ראיות האזנת סתר קבילות בכל העבירות, ולא רק בעבירות הספציפיות המוזכרות בצו. לאחר בחינה מחודשת, קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי את הערעור וזיכה את המשיב מאשמת מרמה והפרת אמונים ביחס לאירוע אחד, אך אישר את הרשעתו באירוע אחר, המכונה "תקרית האוטובוס". באירוע זה סייע המשיב לאישה שהכיר לעבור במחסום עם אוטובוס עמוס נוסעים שלא היו ברשותם אישורי כניסה לישראל. בית המשפט אמנם מצא כי מעשיו של המשיב בנוגע לתקרית האוטובוס היוו הפרת אמונים, אך גם הגיע למסקנה כי התביעה לא הצליחה להוכיח יסודות מסוימים בעבירה. למרות ממצאים אלה, נגזרו על המשיב 50 שעות עבודות שירות בלבד, הפחתה משמעותית מארבעת חודשי המאסר שנגזרו עליו במקור. המשיב ערער על החלטה זו, וטען כי נגרם לו עיוות דין משום שהרצף הפרוצדורלי הביא לכך שנשלח לתסקיר מבחן בטרם נקבע מעמדו המשפטי במלואו, ומשום שלא התקיים דיון במסגרת הסדר טיעון. התביעה הדגישה בתגובה כי המשיב לא העלה טענות אלה קודם לכן וכי העונש מקל מאוד. בית המשפט העליון, בדחותו את בקשת המשיב, קבע כי המקרה אינו מהווה נסיבה חריגה המצדיקה ערעור שלישי, שכן הוא אינו מעורר סוגיות משפטיות עקרוניות ולא נגרם עוול מהותי. בית המשפט ציין כי בית המשפט המחוזי כבר הראה למשיב הקלה בגזר דינו וכי טענותיו מועלות בשלב מאוחר. ככלל, פסק הדין מצא את המשיב אשם חלקית בהפרת אמונים אך הפחית משמעותית את עונשו, וערעורים מאוחרים יותר שניסו לטהר את שמו לא צלחו.