תמ"ש 19014-06-12

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך קרקעות בין שני אחים. התובע טען כי הקרקע חולקה שווה בשווה ביניהם, אך מעשיו של הנתבע והמציאות בשטח סתרו טענה זו. בית המשפט מצא סתירות משמעותיות בין טענות התובע לבין המצב בפועל, וציין כי האחים נהגו בחלוקה ארוכת שנים של השימוש בקרקע. כל אח עיבד את חלקתו שלו וראה בשני אחראי לכל שיפור או נזק לצד השני. חלוקה מעשית זו היוותה הסכם חלוקה והבנה משותפת, שהיו קיימים למעלה מעשור. חשוב לציין כי גם אביהם של שני האחים, ממנו ירשו את הקרקע, הודה בחלוקה לא שוויונית של הרכוש. בית המשפט התייחס למספר החלטות משפטיות קודמות, תוך הדגשת חשיבות החזקה וההסכמה בסכסוכי מקרקעין. הודגש כי חזקת חזקה ארוכת שנים והסכם חלוקה, גם אם אינם שווים מבחינת שטח, יכולים לגבור על הרישום הפורמלי של הקרקע. במקרה זה, השימוש בפועל בקרקע וחלוקתה לאורך השנים, יחד עם הסכם החלוקה שנחתם בין האב לנתבע, גברו על הרישום הפורמלי. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת הנתבעת, תוך הכרה בחלוקה הקיימת של הקרקע. התובע חויב בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דין. בית המשפט הדגיש כי חלוקת המקרקעין צריכה להתבצע באופן פורמלי על בסיס החלוקה ההיסטורית המוסכמת על האב, כל עוד היא עומדת בתקנות התכנון והבנייה. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ויש לאכוף אותה בהתאם.