ע"א 9293/06

תקציר

המערער ניסה לעקל את כספי החייב בבנק לכיסוי חוב. הבנק השיב לצו התפיסה אך תשובתו הייתה עמומה וחסרת פירוט, וציין רק כי הוא מתנגד לצו וכי היתרה המדוברת כפופה לזכויותיו שלו. לאחר מכן ביקש המערער מהבנק להעביר את הכספים להוצאה לפועל או למסור פרטים נוספים בתוך 30 יום. הבנק לא נענה לאף אחת מהבקשות. בעקבות זאת הגישה המערערת בקשה לחייב את הבנק בתשלום החוב. מנהל ההוצאה לפועל פסק לטובת הבנק ומצא כי בחשבון יש יתרה שלילית. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי תגובתו הראשונית של הבנק מהווה הודאה בהחזקה בכספים. ערכאת הערעור החזירה את התיק להוצאה לפועל כדי שתחליט האם אי היענות הבנק כראוי לצו התפיסה מהווה עילה לחיוב החוב. מנהל ההוצאה לפועל פסק נגד המערערת, בציינו כי הסנקציה הראויה בגין אי קיום צו תפיסה על ידי צד שלישי היא חקירה או תביעה אזרחית, וכי עצם אי הציות אינו יכול להטיל אחריות. בית המשפט הסכים עם פרשנות זו של החוק ודחה את הערעור. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי טענת המערערת בדבר השתלשלות האירועים אינה מבוססת וכי תגובתו העמומה של הבנק לא פגעה ביכולתו של המערער להוכיח את טענותיו. לפיכך נדחה הערעור והמערער חויב לשאת בהוצאות המשפט של הבנק.