עמ"ש 28507-10-10

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על ירושת דירה בעקבות מותו של גבר שהיה נשוי פעמיים והביא ילדים מנישואיו הראשונים. הדירה המדוברת הייתה בבעלות המנוח ואשתו הראשונה, ולאחר פטירתה עברה חלקה בירושה למנוח. לאחר נישואיו השניים חתמו בני הזוג על הסכם ממון לפיו הדירה תהיה שייכת למנוח בלבד ולאשתו השנייה לא תהיה כל טענה כלפיה, גם במקרה של מותו. עם פטירתו של המנוח, מבלי להותיר אחריו צוואה, הגישה אשתו השנייה בקשה למחצית מעיזבונו, כולל הדירה, בעוד ילדיו מנישואיו הראשונים התנגדו בהסתמך על הסכם הממון. הערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד ביקש לקבוע האם הסכם הממון, שלא אושר על ידי בית המשפט, מהווה הסכם ממון תקף או הסכם איזון משאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג. טענתם העיקרית של המערערים (הילדים) היא כי ההסכם הינו הסכם איזון משאבים תקף, ולכן המשיבה (האישה השנייה) אינה זכאית לכל חלק בדירה. לטענתם, פסק דינו של בית המשפט, שהיטיב עם המשיב, פירש באופן שגוי את ההסכם כהסכם ממון והתעלם מתוקפו כהסכם איזון משאבים. עם זאת, שופטי בית המשפט העליון קבעו כי חוק יחסי ממון וחוק הירושה פועלים בתחומים שונים, כאשר הראשון קובע את היקף העיזבון בהתבסס על יחסי הממון בין בני זוג, והאחרון קובע את חלוקת העיזבון בין היורשים. לכן, הסכם ממון, גם אם הוא תקף, אינו יכול לגבור על חוק הירושה ולשלול מהיורש את זכותו הסטטוטורית לירושה. מאחר שהמשיבה היא יורשת סטטוטורית, היא זכאית למחצית מעיזבון המנוח, לרבות הדירה, למרות הסכם הממון. לפיכך, הערעור נדחה. עוד הדגישה השופטת צפת כי הוראות הנוגעות לירושה במסגרת הסכם ממון אינן תקפות וניתן לכלול אותן רק בצוואה.