ענ"א 5158-02-09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת בית המשפט לנוער לאשר מתן ריטלין לקטין, ש', בניגוד לרצונה של אמו הביולוגית. הקטין, שהוכרז כ"קטין נזקק" לפי חוק הנוער, הוצא ממשמורת אמו לפני מספר שנים והושם בטיפול רשויות הרווחה בשל חשש ליכולותיה ההוריות. האם התנגדה לתרופה, מתוך אמונה שהיא תזיק לבנה וטענה שכל בעיותיו ייעלמו אם יוחזר לחזקתה. עם זאת, בית המשפט מינה מספר מומחים שהעידו על יתרונות הריטלין להפרעת הקשב וריכוז של ש', תוך הדגשת השפעתה החיובית על בריאותו הנפשית ואף הפיזית, תוך המעטת הסיכונים. לחוות הדעת של המומחים היה משקל משמעותי, והחלטתו של בית משפט קמא לצדד בהן נתפסה כגישה זהירה ומנומקת היטב. שופט ערכאת הערעור הסכים עם פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש את חשיבות טובת הקטין ואת מומחיותם של אנשי המקצוע הרפואיים. עוד ציינה השופטת כי האוטונומיה ההורית של האם כבר נפגעה בשל החלטת בית המשפט הקודמת להוציא את ש' מטיפולה ולהותיר את פקידת הסעד אחראית על הטיפול בו ושיקומו. יתר על כן, השופט פירש את החוקים הרלוונטיים באופן רחב כך שיכללו את סמכותו של בית המשפט להורות על טיפולים רפואיים הדרושים לרווחתו הנפשית והגופנית של הקטין, במיוחד כאשר הם מומלצים על ידי מומחים. השופט הוסיף אמצעי פיקוח, המחייב את רשויות הרווחה להגיש לבית המשפט קמא חוות דעת פסיכיאטרית על תוצאות הטיפול בריטלין בתוך ארבעה חודשים. לפיכך נדחה הערעור, כאשר השופט ציין כי מניעיה של האם לא היו לטובת הקטין. הוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים בהתחשב בנסיבות.