תאד"מ 68369-06-23

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה לפסק דין ברירת מחדל משום שלא שוכנע כי האמצאה נעשתה כדין לנתבע, כנדרש לפי סעיף 2 לחוק הרלוונטי. נראה כי נפלה סתירה בתיעוד, עם ההמצאה שנעשתה לכאורה לבנו של הנתבע. השופט אינו בטוח כיצד אימת הממציא את זהות הנמען, ומציע לשנות את נוסח התצהיר כך שישקף את ההליך בפועל. השופט גם חושש מהראיות בנוגע לתשלום הפיצויים, ומציין כי התיעוד הנוכחי אינו מספיק כדי להוכיח כי הסכומים הנטענים הועברו. החלטות קודמות במקרים דומים לא נשקלו כראוי, והשופט אינו שש לאפשר תיקונים נוספים בשלב זה. מכיוון שמדובר בבקשה פשוטה לפסק דין ללא הגנה, השופט מצפה שהעניין היה צריך להיפתר בבדיקה אחת, ומציין כי בית המשפט אינו יכול להעיר הערות על כל מקרה המובא בפניו. מטעמים אלה, התביעה נדחית. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים, והמועד המדויק של פסק הדין נכלל בשורה האחרונה.