ע"ו 40771-09-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של פסק דין בע"ו 40771-09-23** **מבוא:** פסק הדין עוסק בערעור על החלטת ועדת ערעורים אשר דחתה את תביעתו של שוטר (להלן: "המערער") להכרה בפציעתו כאילו אירעה במהלך "פעילות מבצעית" לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (נוסח משולב) (להלן: "חוק הנכים"). המערער נפצע בעת שירותו כשוטר בשכר באתר החרמון, כשהחליק ונחבל בשוקו השמאלית. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם פציעה זו, שנבעה מהחלקה רגילה בעת ביצוע תפקיד שיטור בשכר, מהווה "פעילות מבצעית" כמשמעותה בחוק הנכים. **העקרונות המשפטיים המרכזיים:** 1. **הגדרת "פעילות מבצעית" בחוק הנכים:** ליבת המחלוקת נוגעת לפרשנות המונח "פעילות מבצעית" בחוק הנכים. החוק מבחין בין פציעות שאירעו במהלך פעילות מבצעית, המזכות בתגמולים, לבין פציעות שאירעו במהלך פעילות שיטור רגילה, אשר אינן מוכרות עוד לפי החוק (במיוחד לאחר "תיקון גורן" לחוק). בית המשפט מאמץ גישה מצמצמת של המונח, וקובע כי פעילות מבצעית מתאפיינת בסממנים ייחודיים, כגון סכנה מיוחדת או דחיפות מיוחדת, המבדילים אותה מפעילות שיטור רגילה. 2. **הבחנה בין פעילות מבצעית לפעילות שיטור רגילה:** בית המשפט קבע באופן חד משמעי כי פעילות שיטור רגילה, גם אם היא נעשית במסגרת שמירה על הסדר הציבורי, אינה מהווה "פעילות מבצעית" לעניין חוק הנכים. הדבר נכון גם כאשר השיטור נעשה "בשכר". השוטר נמצא בפעילות מבצעית רק אם נסיבות האירוע עצמו מצדיקות זאת, ולא רק מעצם היותו שוטר המבצע תפקיד. 3. **היעדר ייחודיות בנסיבות הפציעה:** בית המשפט, בדומה לוועדת הערעורים, קבע כי נסיבות פציעתו של המערער – החלקה בשביל שליד נקודת המשטרה – אינן בעלות סממנים ייחודיים. ההחלקה תוארה כ"החלקה רגילה של שוטר שאין בה סממנים ייחודיים שיכולים להבדילה מהחלקה ונפילה במדרון". גם העובדה שהוצב באתר החרמון לצורך שמירה על הסדר הציבורי לא נחשבה כבעלת ייחודיות המקנה לפציעה מעמד של "פעילות מבצעית". 4. **פרשנות נוהלי המשטרה ופקודות מבצע:** המערער ניסה לבסס את טענתו כי פעילותו הייתה "מבצעית" על נוהלי משטרה (נוהל אג"מ) ועל פקודת מבצע. הוא טען כי הצבת שוטרים בשכר מיועדת לתפקידים הדורשים הפעלת סמכויות שיטור, וכי פקודת המבצע עצמה הצביעה על הצבת כוחות לצורך שמירה על הסדר הציבורי. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי עצם ביצוע פעילות לפי פקודת מבצע אינו הופך אותה אוטומטית לפעילות מבצעית. יש לבחון את מהותה ואופייה של הפעילות עצמה. המשיבה אף טענה כי פניית המערער לפקודת המבצע מהווה הרחבת חזית, שכן היא לא הוצגה בפני ועדת הערעורים. 5. **התפקיד של שוטר בשכר:** בית המשפט דחה את הטענה כי "דווקא שוטר מן השורה שנמצא בפעילות של שיטור נמצא ב'דרגה גבוהה' יותר על פי נהלי המשטרה" (הכוונה ככל הנראה לטענה שהופך אותו לפעיל יותר במובן המבצעי). הוא הדגיש כי עצם השירות בשכר אינו הופך את הפעילות למבצעית. מבחינת המשיבה, אירועי שיטור בתשלום הם במהותם אירועים אזרחיים, כמו אירועי ספורט ותרבות, שאינם כרוכים בדרך כלל בסכנה מיוחדת או בדחיפות מיוחדת. 6. **התייחסות ל"תיקון גורן":** בית המשפט מציין במפורש כי "תיקון חוק הנכים (תיקון המכונה תיקון גורן) בא להבחין בין פציעה שנגרמה עקב פעילות שיטור רגילה שאינה מוכרת יותר לפי חוק הנכים לבין פציעה שנגרמה עקב 'פעילות מבצעית'". קביעה זו מדגישה את השינוי החקיקתי ואת הפרשנות שהחלו בתיקון זה. **חידושים משפטיים (או הדגשת עקרונות קיימים):** 1. **יישום מצמצם של "פעילות מבצעית" לאחר תיקון גורן:** פסק הדין ממחיש את היישום המעשי של השינוי שחולל "תיקון גורן". הוא מחזק את ההבחנה בין תפקיד שיטור כללי (גם בשכר) לבין פעילות שיש בה אלמנטים של סכנה, דחיפות או נסיבות ייחודיות המצדיקות הכרה כ"פעילות מבצעית". 2. **הדגשת מהות הפעילות על פני הפקודה המבצעת:** בית המשפט מבהיר כי בחינת סיווג הפעילות כ"מבצעית" צריכה להיעשות בהתאם למהותה ואופייה, ולא בהכרח לפי הפקודה שמכוחה היא בוצעה. גם אם פקודת המבצע מגדירה את הצבת הכוחות, אין זה אומר שכל פעולה הנעשית במסגרתה היא "מבצעית" לצרכי חוק הנכים. 3. **הפרדה בין שירות בשכר לבין פעילות מבצעית:** פסק הדין מפריד באופן ברור בין ההיבט של שירות "בשכר" לבין ההגדרה של "פעילות מבצעית". השירות בשכר אינו מקנה אוטומטית מעמד של פעילות מבצעית. המערער עצמו, על פי תצהירו, לא טען שהיה אירוע חריג או שהפעילות הכרוכה בסכנה מיוחדת. 4. **הכרעה בעניין הרחבת חזית:** דחיית טענות המערער בנוגע לפקודת המבצע, בטענת הרחבת חזית, מדגישה את החשיבות של הצגת מלוא הטיעונים והראיות בשלבים המתאימים של ההליך בפני הערכאה הראשונה. **סיכום:** בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואישר את החלטת ועדת הערעורים. הוא קבע כי פציעתו של המערער, אשר נבעה מהחלקה רגילה במהלך ביצוע תפקיד שיטור בשכר, אינה עונה להגדרת "פעילות מבצעית" בחוק הנכים. ההבחנה המשפטית המרכזית היא בין פעילות שיטור שגרתית, גם אם נעשית בשכר או במסגרת פקודת מבצע, לבין פעילות בעלת מאפיינים ייחודיים של סכנה או דחיפות. פסק הדין מחזק את הפרשנות המצמצמת של מונח זה, במיוחד לאור השינויים שנעשו בחוק הנכים. לאור העקרונות הללו, ובהיעדר הצדקה לדחות את הממצאים העובדתיים של ועדת הערעורים, הערעור נדחה.