ב"ל 18577-06-13

תקציר

התובעת, חנה להב, תבעה פיצויים מהמוסד לביטוח לאומי לאחר שנגרמה לה פגיעה בדרכה לעבודה, וטענה כי יש לסווגה כפגיעה בעבודה. השאלה המרכזית במקרה זה הייתה האם הפגיעה אירעה במהלך נסיעתה לעבודה, או שמא ניתן לראות בה פגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. העובדות לא היו שנויות במחלוקת: גב' להב יצאה מביתה לתור רפואי בקופת החולים לפני שיצאה לעבודה, ונפצעה בעת שחצתה את הכביש לאחר שיצאה מקופת החולים לכיוון תחנת האוטובוס כדי לתפוס את האוטובוס הרגיל שלה. השופט פסק לטובתה של גב' להב, קיבל את תביעתה וסיווג את פציעתה כפגיעה בעבודה. הקביעה התקבלה על סמך נסיבות המקרה ופסיקה קודמת. למרות שגב' להב סטתה ממסלול הנסיעה הרגיל שלה לפגישה בקופת החולים, הסטייה נחשבה "נרפאת" ברגע שחזרה למסלול הרגיל שלה לאחר המינוי. יתר על כן, ההפסקה בנסיעתה לעבודה לא נחשבה ארוכה מספיק או מכוונת כדי לנתק את הקשר בין פציעתה לבין נסיעתה לעבודה. לפיכך, חויב המוסד לביטוח לאומי לפצות את גב' להב ולכסות את שכר טרחתה, בסך 3,500 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.