תב"ע מח/6 - 4

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך קיבוצי על תוספות שכר לנהגי האוטובוסים העירוניים בבאר שבע. המעסיק העירוני סירב להיעתר לתוספות השכר המבוקשות של הנהגים ללא אישור שר האוצר כנדרש בחוק יסודות התקציב, שמטרתו להשיג ריסון תקציבי באמצעות הגבלת הוצאות הממשלה וההוצאה העקיפה. המעסיק העניק בעבר תוספות כאלה ללא אישור השרים, והעובדים טענו כי ההסכם הקיבוצי שנחתם בשנת 1986 צריך לגבור. עם זאת, בית המשפט פירש את חוק יסודות התקציב כקודם להסכם הקיבוצי, ואישר כי תוספות שכר חריגות טעונות אישור השר. כמו כן, בית הדין הפעיל את שיקול דעתו בסירובו להעניק את הסעד ההצהרתי המבוקש על ידי המעסיק. היא ביססה החלטה זו על חובת ההגינות ביחסי העבודה הקיבוציים, וציינה את חוסר היושר והיושר של המעסיק בניסיונו להשיג את האישור הנדרש. בית הדין מצא כי המעסיק לא פעל בתום לב בכך ששינה לפתע את עמדתו בנוגע לתוספות שכר, לאחר שהעניק אותן בעבר מספר פעמים. במקום לבקש באופן אקטיבי את אישור השרים, הסתמך המעסיק על התייעצויות עמומות עם היועץ המשפטי של משרד האוצר. בית הדין הדגיש כי המצב הנובע מפעולות המעסיק אינו חד משמעי ואינו מצדיק סעד הצהרתי. לפיכך, עתירת המעסיק נדחתה, והומלץ לצדדים לנהל משא ומתן על הסדר בגבולות חוק יסודות התקציב.