ע"פ 6289/94

תקציר

בערעור על הרשעתו של המערער על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב ברצח שי סבאח, בחן בית המשפט מספר היבטים, ובהם הודאת המערער, טענות בדבר טעות בזיהוי, האליבי והרעיון של "משהו" המאשש הודאה. הודאתו של המערער, שנחשבה בתחילה להתרברבות, נבחנה בשל מהימנותה כהודאה מרצון. למרות שהמודיעין הצביע על סכסוך אלים בין המערער לבין הקורבן המיועד, מידע זה לבדו לא הצליח לאמת את ההודאה. בית המשפט המחוזי מצא כי גורמים בלתי תלויים במידע המודיעיני, כגון ידיעתו של המערער על פרטים שלא פורסמו והתנהלות סותרת ביחס לטענת האליבי שלו, מספקים את ה"משהו" הדרוש כדי לאמת את ההודאה. בית המשפט גם דחה את חוסר העקביות בהודאה כבלתי מספק כדי לערער את מהימנותה, תוך שהוא מציין את הימנעותו של המערער מלהציג אליבי באופן משכנע או להוכיח ספק משמעותי לגבי אמיתות ההודאה. המניע הנטען של המערער נבחן, אך בסופו של דבר קבע בית המשפט כי מהימנות ההודאה אינה מוטלת בספק. יתר על כן, שיחות טלפון בלתי מוסברות לבית חולים שחפפו את ציר הזמן של הרצח והמאמצים לפברק אליבי סיבכו עוד יותר את המערער, וסיפקו את דרישת בית המשפט להסיר ספקות סבירים לגבי אמיתות ההודאה. הערעור נדחה, וההרשעה המקורית אושרה, תוך הדגשת הקוהרנטיות הלוגית והוולונטריות של ההודאה לצד הראיות המפלילות.