עת"מ 5811-01-21

תקציר

העותרים ביקשו לחייב את מינהל מקרקעי ישראל להתקשר בהסכם חכירה על חלקת קרקע בה התגוררו שנים רבות ללא הסכמת מנהל מקרקעי ישראל. לטענתם, החזקתם ארוכת השנים בקרקע, יחד עם ההחלטות בשני מקרים, ע"א 1384/14 וערעור אזרחי 979/17, מצדיקים מתן פטור מחובת מכרז על הקרקע. עם זאת, בית המשפט מצא כי מנהל מקרקעי ישראל מעולם לא הסכים לחזקת העותרים, ושני המקרים שהובאו נבדלים מהנסיבות הנוכחיות. ראשית, התנהלות מנהל מקרקעי ישראל הבהירה כי לא הייתה הסכמה בדבר תפיסת העותרים, והסכמי המכר החתומים בין הצדדים החריגו בבירור את המקרקעין שבמחלוקת. שנית, לרשות המינהלית שיקול דעת להחליט אם לפטור עסקה מחובת המכרז, ובית המשפט לא ראה עילה להתערב בשיקול דעת זה במקרה זה. בנוסף, ההשתלטות הממושכת של העותרים על הקרקע ללא הצדקה משפטית, יחד עם ניסיונותיהם לקבוע עובדות בשטח, לא היוו נסיבות מיוחדות לפטור. לבסוף, גם שני המקרים שצוינו על ידי העותרים היו מובחנים, וכללו מצבים שבהם הסכמת רמ"י הייתה ברורה, בניגוד למקרה הנוכחי. משכך, נדחתה העתירה, והעותרים חויבו בהוצאות משפט למשיבים. צו המניעה הארעי הוסר, ונתן לעותרים שהות לשקול את צעדיהם הבאים.