ת"א 28543-09-23

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בשורה מורכבת של סכסוכי רכוש, הסכמי שכירות והליכים משפטיים שהתקיימו בעקבותיהם. למעשה, התובע, מר ברוכים, שהיה בעל חנות והשכיר אותה לנתבע מס' 1, מר דוידי, מכר מחצית מזכויותיו בחנות לבני זוג, ח.ח. גאון. על תנאי מכירה זו התגלע סכסוך שהוביל לגישור ולפשרה, שבמסגרתו הפך גאון לבעלים היחיד של הנכס. בינתיים, מר דוידי ביקש והשיג הנחה בדמי השכירות ממר ברוכים, דבר שגאון לא נודע עליו. גאון, שלא הייתה צד להסכם השכירות החדש, תבעה פינוי, ובית המשפט פסק לטובתם, הורה על פינויו של דוידי ופסק להם הוצאות משפט. בנוסף, תבעה גאון הן את מר דוידי והן את מר ברוכים לפיצוי כספי, ובית המשפט פסק כי שני הנתבעים חייבים ביחד ולחוד לשלם לגאון את ההפרש בין דמי השכירות המופחתים לבין דמי השכירות המקוריים שסוכמו. מר ברוכים לא סיפק הגנה משכנעת, ובקשתו לביטול פסק הדין נדחתה. גם ערעורים מאוחרים יותר לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון לא צלחו. לאחר מכן הגיש מר ברוכים תביעה חדשה נגד דוידי, בטענה כי פסקי הדין הקודמים הושגו במרמה, אך בית משפט השלום דחה את התביעה על הסף, לא מצא ראיות להונאה וסבר כי מדובר בניסיון לעקוף פסקי דין קודמים. מר ברוכים חויב לשלם לנאשמים שכר טרחת עורך דין, בסך 20,900 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 15.3.2024.