ע"ע 65575-09-14

תקציר

פסק דין זה של בית הדין הארצי לעבודה עוסק בערעור על פסק דין שדחה תביעת עובד לפדיון ימי מחלה עם פרישתו מהמועצה המקומית בני עייש לאחר 47 שנות שירות. העובד טען כי זכותו לפדות ימי מחלה אינה מותנית בתחולת חוק שירות המדינה (גמלאות), וכי שלילת זכות זו מעובדים המבוטחים באמצעות צבירת פנסיה אינה צודקת. בית הדין בחן תחילה את זכאותו של העובד על פי חוזה אישי ומצא כי ההוראה המקנה לו זכות לפדיון ימי מחלה אינה תקפה משום שהיא חרגה מחוזה המנהלים הבכירים המאושר ללא האישור הנדרש. לפיכך, חוקת העבודה לא חלה עליו, והוא לא היה זכאי לפדיון ימי מחלה על פי חוזה זה. בנוסף, בית הדין פירש את חוקת העבודה והגיע למסקנה כי היסטורית, הזכות לפדיון ימי מחלה חלה רק על עובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית. בית הדין הכיר בעוול שבהבחנה בין עובדים המבוטחים בתוכניות פנסיה שונות, אך הדגיש כי מדובר בזכות חוזית שנידונה על ידי צדדים ליחסי עבודה קיבוציים. מאחר שההסכם משנת 2011 הגביל במפורש זכות זו לעובדים הפורשים לאחר 31 בדצמבר 2010, לבית הדין לא הייתה סמכות להאריך אותה רטרואקטיבית. לפיכך נדחה הערעור, מה שחיזק את החלטת בית המשפט המחוזי.