סע"ש 64135-09-19

תקציר

התובע, מנהל עבודה שהועסק על ידי הנתבעת מס' 1, הגיש תביעה זו נגד מעסיקיו בגין שכר והטבות שונות שלא שולמו לו במהלך עבודתו, שנמשכה מספר שנים. בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה. ראשית, בית הדין פסק לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה בכתב לתובע המפרטת את תנאי עבודתו, כנדרש בחוק. שנית, בית הדין קבע את תקופת העסקתו של התובע, וקבע כי הוא עבד אצל הנתבעת מס' 1 מאפריל 2014 עד מאי 2015, וממאי 2016 עד אפריל 2019. הנתבעים חויבו לשלם לתובע 17,500 ₪ בגין עבודתו באפריל 2019, החודש האחרון להעסקתו, וכן 67,821 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות שלא שולמו במהלך עבודתו. שלישית, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא הוכיחו כי העניקו לתובע הלוואות או שילמו לו ישירות עבור זכויות סוציאליות, ולכן הורה להם לשלם לתובע את זכויותיו הסוציאליות שלא שולמו, לרבות הפרשות לפנסיה (42,434 ש"ח), הפרשות לקרן השתלמות (59,587.5 ש"ח), פדיון ימי חופשה (24,657 ש"ח) ודמי הבראה (7,749 ש"ח). זאת ועוד, בית המשפט הרים חלקית את מסך התאגיד, ומצא את הנתבעת מס' 2 אחראית ביחד ולחוד עם הנתבעת מס' 1 להפרשות לפנסיה שלא שולמו. בית המשפט דחה את התביעה נגד הנתבעת מס' 4, שכן התובעת לא ביססה כל מעורבות מצידה. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת הנתבעים לקיזוז, שכן הם לא התעקשו לנכות סכומים כלשהם ולא הגישו תביעה שכנגד. לאור ההצלחה החלקית של טענות התובע, הורה בית המשפט לנתבעת מס' 1 לשלם לו 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. לתובעת ניתנה הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.