רע"א 2535/13

תקציר

פסק הדין משרטט סכסוך רכושי בין המבקשים - משפחה המתגוררת בדירה מאוחדת הכוללת שני חדרים שכורים - לבין חברת דיור ציבורי עמידר, המבקשת להשיב לעצמה את החזקה באחד החדרים. חוזה השכירות המקורי לחדר זה נחתם בשנת 1959 ונועד להקל על הצפיפות המשפחתית. עם השנים ירד משמעותית מספר בני המשפחה המתגוררים בדירה. בשנת 2010 פנה עמידר לבית המשפט בבקשה לפנות את יתר בני המשפחה, לרבות המבקשים, מהחדר השכור. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי פסקו לטובת עמידר וקבעו כי תכלית הסכם השכירות חדלה להתקיים. לאחר מכן ביקשו המבקשים רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר, אך בקשתם נדחתה. השופטים קבעו כי פסקי הדין של הערכאות הנמוכות היו סבירים ומבוססים עובדתית, והמקרה לא עורר שאלות עקרוניות או משפטיות ציבוריות. עוד ציינו השופטים כי פסקי הדין הקודמים שקלו כראוי את נסיבותיהם של המבקשים, לרבות גילם, בריאותם ומשך עיסוקם, והעניקו להם די והותר זמן לפנות את המקום. ההחלטה מחזקת את חשיבותן של קביעות עובדתיות ואת חוסר רצונן של ערכאות הערעור להתערב במקרים כאלה, ומדגישה את המשאבים המוגבלים העומדים לרשות הדיור הציבורי. משכך, דחו השופטים את בקשת רשות הערעור, והגיעו למסקנה כי פסקי הדין הקיימים צודקים.