ע"פ 2400-09-14

תקציר

המערער הורשע בשימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא ההיתר האמור, בניגוד לחוק התכנון והבניה. כתב האישום המקורי כלל גם את האישום של בנייה ללא היתר, שבוטל לאחר הודאתו של המערער. ההודאה נגבתה לאחר שנשלחה למערער אזהרה וזימון שלא השיב להם. המערער, שהיה קצין משטרה, ביקש להימנע מהרשעה אך בסופו של דבר הורשע ונגזרו עליו קנס של 6,000 ₪ או 60 ימי מאסר, התחייבות חתומה בסך 5,000 ₪ וצו להריסת המבנה בתוך חמישה חודשים אם לא יתקבל היתר בנייה. הערעור על הכרעת הדין התמקד בשתי טענות עיקריות: האחת, כי לא נערך למערער שימוע לפני הגשת כתב האישום, ושנית, כי כתב האישום המתוקן לא גילה כל עוולה. בית המשפט דחה את שתי הטענות וקבע כי אכן נשלחו למערער אזהרה וזימון וכי הוא הודה בעבירה. בנוסף, בית המשפט מצא כי כתב האישום המתוקן מייחס בבירור עבירה למערער. גם טענות לתחולה רטרואקטיבית של תקנות התכנון והבניה, שהיו מזכות את המערער, נדחו, שכן בית המשפט מצא כי התקנות אינן רלוונטיות לעניינו של המערער. בית המשפט גם אישר את ההחלטה שלא לאפשר למערער לחזור בו מהודאתו, שכן בקשה כזו לא נתמכה בכל תשתית עובדתית או משפטית. בהתייחסו לערעור על גזר הדין, מצא בית המשפט קמא כי בית משפט קמא לא נימק די הצורך את מתחם העונש. עם זאת, בית המשפט סבר כי המתחם שקבע בית משפט קמא סביר ומקל ולכן לא התערב בו. הקנס הופחת ל-4,000 שקל או 40 ימי מאסר, שישולמו בעשרה תשלומים חודשיים. צו ההריסה אושר, שכן בית המשפט הכיר בשיקול דעתו הרחב של בית משפט קמא בעניין זה ובשימוש שעשה המערער במקרקעין לאורך שנים רבות. בסופו של דבר, הערעור על גזר הדין וגזר הדין נדחה, תוך התערבות מסוימת בגובה הקנס.