ת"א 153875/09

תקציר

התובע תבע את הנתבעת בגין הפרת חוזה, בטענה לתשלום שלא שולם עבור שירותים שניתנו בשנת 2007, שנת שיתוף הפעולה האחרונה שלהם. התובעת לא חלקה על זכותה של הנתבעת לבטל את ההסכם ביניהם, אך טענה כי הנתבעת חייבת להם תשלומים נוספים עבור שירותיהם. המחלוקת העיקרית הייתה האם יש לחשב את הפיצוי של התובעת לשנת 2007 על בסיס ההסכם הישן או ההסכם החדש עליו חתמה הנתבעת עם הלקוח המשותף שלהם בשנת 2008, אשר הפחית את שכר הטרחה. בית המשפט מצא כי ההסכם המקורי העניק לנתבעת עצמאות מלאה בהתנהלות מול לקוחותיה, והתובעת ידעה זאת. הנתבעת שיתפה את הלקוח במידע על המו"מ ביניהם לקראת ההסכם החדש, אך הדבר לא היווה התחייבות חוזית. בית המשפט קבע כי הנתבעת זכאית לחתום על ההסכם החדש ולהחיל אותו רטרואקטיבית לשנת 2007, שכן התובעת המשיכה לעבוד עם הנתבעת למרות שידעה כי תנאי ההתקשרות ביניהם עשויים להשתנות. לפיכך, פיצוי התובעת לשנת 2007 יחושב על בסיס ההסכם החדש. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת זכאית לדמי מכירה עבור כל תקופת הפוליסות שנמכרו בשנת 2007, ולא רק התקופה בה שיתפו פעולה. זאת, משום שדמי המכירה פיצו את התובעת על מאמצי השיווק שלה, והפוליסות נותרו בתוקף גם לאחר סיום שיתוף הפעולה ביניהן. עוד קבע בית המשפט כי התובעת חייבת בדמי גבייה עבור שנת 2006 אך לא עבור שנת 2007, שכן אלה בוטלו בהסכם החדש. התובע התבקש להגיש תביעה מחושבת מחדש בתוך 30 יום, ובית המשפט המליץ לצדדים להסכים על התחשיבים כדי להימנע ממינוי מומחה מטעם בית המשפט. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 29.3.15.