ע"פ 153/00

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בתקיפת ילדה בת שמונה ובביצוע מעשה העלול להפיץ מחלות. המתלוננת נדבקה בזיבה זמן קצר לאחר האירוע, והמערער נמצא נשא של אותה מחלה. בית המשפט המחוזי מצא את עדותו של המתלונן מהימנה והרשיע את המערער וגזר עליו שבע שנות מאסר בפועל, מהן חמש שנים לריצוי והיתר מאסר על תנאי, לצד קנס בסך 10,000 ₪. המערער ערער על ההרשעה, אך ערכאת הערעור בחרה שלא להתערב בממצאי העובדות, קביעות המהימנות או ההרשעה של בית המשפט המחוזי במעשה מגונה. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי יש לזכות את המערער מאשמת ביצוע מעשה העלול להפיץ מחלות, שכן לא ניתן להוכיח כי המערער ידע שהוא סובל מזיבה ולכן לא ניתן להוכיח כי ביצע את המעשה ברשלנות. תחת זאת, הורשע המערער בעבירה הפחותה של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל ארבע עשרה. מאחר שהרשעה זו נשאה עונש קל יותר, הפחית בית המשפט לערעורים רק במעט את עונשו של המערער, ל-80 חודשי מאסר, מתוכם 56 חודשים לריצוי והיתר מאסר על תנאי. בנוסף, אישר בית המשפט את צו הפיצויים. השופטת ביניש, השופטת אנגלרד והשופט גרוניס הכריעו את פסק הדין.