רע"א 2267/95

תקציר

פסק הדין עוסק בסוגיה משפטית מורכבת הסובבת סביב ירושה ומכירה של קרקעות שהיו בעבר בבעלותו של אדם שנספה בשואה. המחלוקת המשפטית העיקרית היא האם על רוכשי הקרקע, שפעלו בתום לב על בסיס צו ירושה מוצהר, לשמור על זכויותיהם גם אם צו הירושה נמצא מאוחר יותר פגום. עיקר הוויכוח המשפטי נשען על שני חוקים מרכזיים: סעיף 10 לחוק המקרקעין, המעניק הגנה לרוכשים המסתמכים על זכויות רשומות, וסעיף 73 לחוק הירושה, שמטרתו להגן על המסתמכים על צווי ירושה. בית המשפט העליון בוחן האם סעיפים אלה חלים הן על זכויות קניין והן על זכויות חובה. בסופו של דבר מגיע בית המשפט למסקנה כי ההגנה המוצעת על ידי הוראות חוק אלה מותנית ברישום זכויות קניין, כלומר ללא רישום נאות אין לרוכשים הגנת החוקים, ובכך הוא מעדיף את זכויות הקניין האמיתיות של היורש האמיתי על פני תביעות הרוכשים. חוות הדעת החולקת טוענת לגמישות כדי להגן על הרוכש בתום לב, ומציעה "פתח מילוט" למצבים כאלה. עם זאת, הרוב מדגיש את חשיבות הרישום והאבטחה הסטטית על פני פרקטיקות שוק דינמיות, ודוגל בפרשנות מחמירה של החוק כדי לשמור על הסדר והאמינות בעסקאות נדל"ן. החלטה זו משקפת את האיזון המתמשך בין הגנה על זכויות הבעלים המקורי לבין הבטחת ביטחון מסחרי לרוכשי צד ג'.