ע"א 2833/90

תקציר

עניינו של תיק נסוב סביב הסכם שכירות למגרש ולבניין בין המערערת, חן-רון, לבין המשיבה, מחצבות, כאשר תשלומי דמי השכירות היו במקור מובנים בחלקם בדולרים ובחלקם בשקלים, ועולים מדי שנה. התעוררה מחלוקת בנוגע ליחס ההמרה של רכיב הדולר לשקלים, מה שהוביל לפסק דין חלקי לטובת חאן-רון. חילוקי דעות נוספים על החישובים המדויקים הביאו לחוות דעת של רואה חשבון ממונה, שאומצה אז על ידי בית המשפט המחוזי. חן-רון ערער על החלטה זו, וטען כי היה על רואה החשבון להשתמש בשער הדולר ממועד הפירעון המקורי וכי הסכום השקלי צריך לצבור ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי ההסכם משנת 1982 היווה הסדר חדש שבו החוב היה במטבע ישראלי, כאשר הדולר משמש אמת מידה לשמירה על ערכו הריאלי של החוב. על פי החוזה, במקרה של איחור בתשלום, מנגנון ההצמדה לדולר ימשיך לחול, וישמש כאמצעי הגנה מפני אינפלציה. בית המשפט העליון דחה גם את טענותיה הנוספות של חאן-רון ואת בקשתה לחוות דעת מומחה חדשה, אישר את החלטת בית משפט קמא והורה להן-רון לכסות את הוצאות המשיב בסך 5,000 ₪. השופט א' ברק, השופט ש' לוין והשופטת ט' אור הסכימו עם פסק הדין.