בג"צ 4915/00

תקציר

בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, הכריע בתיק שעסק בהקמת ערוץ טלוויזיה שלישי בישראל, ודחה ארבע עתירות שערערו על תיקוני החקיקה לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. הפרשה התעוררה לאחר שבמרץ 2000 התקבל בכנסת תיקון לחוק שנועד להיערך להקמת ערוץ טלוויזיה מסחרי חדש שמטרתו לעודד תחרות, לבזר את השליטה מהערוץ השני הבלעדי ולקדם תוכן ישראלי מקורי. העותרים, הזכיינים הקיימים של הערוץ השני יחד עם ארגון מורי בתי הספר העל-יסודיים, טענו כי התיקונים פוגעים בזכויותיהם החוקתיות, ובהן חופש העיסוק, השוויון וזכויות הקניין, בכך שהם מעניקים יתרונות תחרותיים לזכייני הערוץ השלישי החדשים, כגון תנאי זיכיון נוחים יותר והקלות תפעוליות בתקופתם הראשונה. בית המשפט הכיר בחשיבותו של חופש העיסוק, אך הצדיק את הטלת יתרונות תחרותיים על הערוץ השלישי כהכרחית כדי לסתור את אחיזתם המעין-מונופוליסטית של זכייני הערוץ השני. היא הדגישה כי צעדים אלה עומדים במבחני המידתיות וחיוניים לקידום סביבה תקשורתית בריאה ותחרותית בישראל. עוד קבע בית המשפט כי איסור זכייני הערוץ השני ובעלי השליטה בהם להשתתף במכרז הערוץ השלישי מבטיח תחרות הוגנת ומטרה של גיוון השליטה במדיה. למרות שהכיר בטענות העותרים, בית המשפט לא מצא כל ראיה להבטחה שלטונית להשוות את התנאים האופרטיביים של הערוצים טרם היציאה למכרז, ואף לא ראה כל בעיה בכך שהמועצה הנוכחית תפרסם את המכרז, שכן מינוים, אף שהיה פגום מבחינה פרוצדורלית, נותר בתוקפו עד לכינונו מחדש. העתירות, לרבות טענות נוספות נגד הקריטריונים של המכרז, נדחו אפוא, ובכך אישרו את החלטת המחוקק ואפשרו את המשך הליך המכרז לאפיק השלישי.