תא"ק 38084-12-14

תקציר

המחלוקת היא על חלקת קרקע, כאשר התובעים דורשים לפנות את הנתבע, המתגורר בקרקע. הנתבע טוען כי החזיק בקרקע במשך עשרות שנים בידיעת התובעים, ואילו התובעים טוענים כי הנתבע פלש לקרקע בשנת 1998. בית המשפט מצדד בתובעים, וקובע כי החזקת הנתבע החלה בשנת 1998 על סמך תצלומי אוויר ועדויות עדים. הואיל והחזקה של הנתבע היא חדשה, בית המשפט מכיר בסמכותו המשתמעת על הקרקע אך מבהיר כי היא ניתנת לביטול בכל עת. התובעים הוציאו צו פינוי בשנת 1999 לו התנגדה הנתבעת, וחוסר המעש מצד התובעים לאורך השנים מרמז על היתר לתפוס את הקרקע. עם זאת, הרשאה זו אינה בלתי חוזרת, ובתביעתם הנוכחית של התובעים היא בוטלה. בית המשפט דן גם בתביעת הנתבעת לפיצוי על פי תנאי מכרז הקשור למקרקעין. המכרז מציע פיצוי למי שמתגורר על הקרקע 10 שנים ברציפות ואין לו פתרונות דיור אחרים. מאחר שהנתבע אינו עומד בתנאים אלה, הוא אינו זכאי לכל פיצוי במסגרת המכרז. בית המשפט מוסיף ומסביר כי זכויותיו של הנתבע, בהיותן משתמעות וניתנות לביטול, אינן מצדיקות פיצוי בעת ביטולו אלא בגין השקעות שבוצעו בנכס. אך מאחר שהנתבע לא הביא כל ראיה להשקעות כאלה, תביעתו לפיצוי נדחית. עם זאת, בית המשפט מקל ראש ודוחה את מועד הפינוי לספטמבר 2017, בהתחשב בנסיבותיו הקשות של הנתבע. פסק הדין מורה לנתבע לפנות את הקרקע עד אז, והתובעים אינם נדרשים לשאת בהוצאות כלשהן בשל מציאת הרשאה מכללא.