על"ע 1/89

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, דן בית המשפט העליון בערעורים ובערעורים שכנגדיים רבים בהם היה מעורב עו"ד מאיר שפירר, אשר הורשע רבות בהפרת חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 וכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986. למשיב עבר של עבירות משמעת, מה שגרם לוועדה המחוזית לעתור להרחקתו לצמיתות מהלשכה, בעוד הוא ביקש עונשים מופחתים. המשיב הורשע באישומים שונים, לרבות הוצאת שיקים כוזבים, מתן הצהרות כוזבות ועיסוק במצג ניגוד עניינים. למרות השעיות קודמות, הוא המשיך בפרקטיקות לא אתיות, וערער את אמון הציבור במקצוע עריכת הדין. בית המשפט הדגיש את החשיבות הקריטית של שמירה על האמון בין עורכי הדין ללקוחות, ואת הצורך בענישה חמורה ומרתיעה למי שמפר את כללי האתיקה המקצועית. היא ציינה כי דפוס מתמשך של התנהגות בלתי הולמת יכול להצדיק שלילת רישיון לצמיתות, גם בהיעדר עבירות אישיות חמורות. טענת המשיב בדבר התנהלות לקויה של עורך דין אחר ומצוקותיו האישיות נדחתה כהצדקה בלתי מספקת להקלות. בסופו של דבר, אישר בית המשפט כי מעשיו של המשיב מצדיקים הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין כדי לעמוד באמות מידה אתיות, להרתיע מפני התנהגות בלתי הולמת עתידית ולשמור על אמון הציבור. ההחלטה גם חייבה פרסום פומבי של ההרחקה, והדגישה את הצורך בשקיפות בתביעות משמעתיות נגד עורכי דין.