תפ"ח 2031/05

תקציר

הכרעת הדין מוצאת את הנאשם אשם ברצח בכוונה תחילה של המנוח, שיבלי אבו דיב, בהתאם לסעיפים 300(א)(2) ו-301 לחוק העונשין. הרקע לעבירה היה סכסוך אלים בין משפחת הנאשם למשפחת המנוח. הסכסוך החל לאחר שאחד מבני משפחתו של המנוח חשד כי אחד מבני משפחתו של הנאשם גונב כלים מרכבם. בליל 8.4.05 הצטייד הנאשם בסכין והמתין למנוח בכפר פרדיס. סמוך לשעה 21:00 דקר הנאשם את המנוח מספר רב של פעמים בחזהו, בגבו ובזרועו הימנית. המנוח הובהל לבית החולים אך מת כעבור שבוע מסיבוכים של פצעי הדקירה. התביעה טענה כי הנאשם גרם במתכוון למותו של המנוח לאחר שהחליט להרוג אותו בדם קר, ללא התגרות, ולאחר שהכין את עצמו ואת הנשק להריגה. לעומת זאת, הנאשם טען כי הוא אינו הדוקר. בית המשפט מצא את ראיות התביעה משכנעות מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא הדוקר. ראיות אלה כללו את הודאותיו של הנאשם בפני שלושה אנשים – חבר, מודיע משטרתי ואחיו. בנוסף, מספר עדים שמעו את המנוח מזהה מיד את הנאשם כדוקר זמן קצר לאחר התקיפה. בית המשפט מצא עדים אלה אמינים ונתן משקל משמעותי לעדוותיהם. זאת ועוד, נוכחותו של הנאשם בסמוך לזירת הפשע, מניעיו לפגוע במנוח ורישומי הטלפון שהציבו אותו באזור תמכו בגרסת התביעה. באשר ליסוד הנפשי של העבירה, קבע בית המשפט כי לנאשם הייתה כוונה להרוג. נסיבות המקרה – לרבות השימוש בנשק קטלני, אופי פצעי הדקירה באזורים חיוניים ומספרם והתנהגותו הקודמת של הנאשם – הצביעו על החלטה להרוג. הימנעותו של הנאשם מלספק כל הסבר או עדות הסותרים את חזקת הכוונה פעלה נגדו. בית המשפט הגיע למסקנה כי התביעה הוכיחה את כל יסודות עבירת הרצח מעבר לספק סביר ולכן הרשיע את הנאשם. השופט שיף חיבר את פסק הדין, שהשופט ברלינר והשופט סוקול הסכימו איתו.