ת"א 4542-12-21

תקציר

בית המשפט החליט לקבל את הבקשה ולעכב את ההליכים בשל סעיף סמכות שיפוט זרה ייחודי בהסכם הניהול. סעיף זה קובע כי כל מחלוקת הקשורה להסכם תידון על פי החוק בניו יורק ובבתי המשפט של ניו יורק. התובעים טענו כי הנתבעת אינה צד להסכם זה, אך בית המשפט דחה טענה זו. שתי חתימותיו של הנתבע על ההסכם, המבחינות בין חתימתו האישית לבין חתימתו כנציג חברת הניהול, מאשרות את מעמדו כצד. בנוסף, סעיף סמכות השיפוט חל במפורש על "צדדים" ולא רק על "חברים", ותפקידו וסמכויותיו של הנתבע כמנהל מוגדרים בבירור בהסכם. גם אם הנתבע לא היה צד ישיר, הנסיבות מצביעות על כך שתניית סמכות השיפוט עדיין תחול על התביעה נגדו. לשונו הברורה של הסעיף מצביעה על תחולתו הרחבה על כל מחלוקת הקשורה להסכם, לרבות טענות התובעים בדבר מצג שווא, גרימת הפרת חוזה ורשלנות. זאת ועוד, טענת התובעים כי הסכם הניהול המתוקן מחליף את ההסכם המקורי ומייתר את תניית השיפוט מופרכת על ידי העובדה שהתביעה מבוססת על ההסכם המקורי. בית המשפט דוחה גם את טענת התובעים כי אין לאכוף את תניית סמכות השיפוט הזרה בשל הדומיננטיות הנטענת של הקשרים הישראליים, שכן טענה זו אינה מהווה נסיבה מיוחדת המצדיקה אי אכיפה. לבסוף, יישאו התובעים בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת הנתבע בסך של 25,000 ₪ בגין הוראות הסכם הניהול.