תמ"ש 26852-09-14

תקציר

המחלוקת המרכזית במקרה זה סובבת סביב בעלות על בית. התובעת, אישה, טענה כי הבית ניתן לה ולבעלה לשעבר במתנה ממשפחתו או כי הייתה כוונה לחלוק את הנכס שווה בשווה. עם זאת, הנתבע, בעלה לשעבר של האישה, טען כי הבית נבנה ומומן על ידי אביו וכי אין לה זכויות בו. הבית נרשם על שם סבו של הנתבע, והאישה לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהוא נועד לשמש מתנה לשני בני הזוג או שהיה הסכם לחלוקת הנכס. השופט מצא את גרסת הנאשם לאירועים משכנעת יותר. לפיכך, נדחתה תביעתה של האישה למחצית משווי הבית. עם זאת, האישה הייתה זכאית לפיצוי בגין השקעותיה בבית. השופט הורה לנתבעת לשלם לה 102,210 ₪ כהחזר על התרומותיה. בנוסף, נדרשה הנתבעת להעביר לאישה 25,000 ₪ עבור חלקה במטלטלין בבית, תוך השארת הרכוש אצל הנתבע. השופט פסק גם בעניין איזון המשאבים, אימץ את חוות דעתו של עורך דין מומחה והורה לנתבע לשלם לתובע סך של 10,021 ₪ כאיזון כולל של זכויותיו העודפות. בקשת האישה לחלוקה לא שוויונית של הנכסים לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג נדחתה, שכן השופט לא מצא נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה כזו. גם תביעתו הנגדית של הגבר למחצית משווי תכשיטי האישה, אותם קיבלה במתנה במהלך הנישואין, נדחתה, שכן היא לא הוגשה כתביעה נפרדת והתכשיט נחשב כמתנה לאישה. לבסוף, בקשת הגבר לחייב את האישה לפרוע את חלקה בהלוואה מדודו נדחתה, שכן קיומו של החוב לא הוכח, והדוד לא היה צד להליך. כל צד היה אחראי לשכר הטרחה שלו.