בג"צ 2258/10

תקציר

העתירה מבקשת לבטל צו הריסה משנת 1994 הנוגע לבניין מגורים בתל אביב, וצו ביניים האוסר על עיריית תל אביב-יפו לבצע את הצו האמור עד להכרעה בעתירה. צו ההריסה נבע מהסדר טיעון שבו הודתה אמו של העותר בבנייה ללא היתר. לאחר מותה ביקשה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה את ביצוע הצו, מה שהוביל את העותרת לבקש צווי מניעה, שנדחו על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים ולאחר מכן על ידי בית המשפט המחוזי, בשל היעדר הבטחה שלטונית. לאחר מכן הגיש העותר עתירה מנהלית, שהביאה לעיכוב של 15 חודשים בביצוע צו ההריסה. למרות זאת, הוועדה התכוונה לבצע את הצו, מה שהוביל לעתירה הנוכחית. עם זאת, העירייה טוענת כי יש לדחות את העתירה משום שהיא אינה מוסמכת לבטל את הצו והוועדה המקומית, שאינה משיבה, היא האחראית. זאת ועוד, העתירה נעדרת בסיס משפטי, והעותרת פעלה בחוסר תום לב בכך שהשכיר את הנכס לצדדים שלישיים תוך שהוא טוען כי הוא מתגורר בו. דחייה מתבקשת גם משום שבית המשפט אינו ערכאת ערעור על החלטות "רגילות" של בתי המשפט, והעותר לא מיצה את כל הסעדים המשפטיים, לאחר שכבר יזם והכריע בעתירה דומה. משכך, נדחית גם העתירה הנוכחית, יחד עם הבקשה לצו ביניים, והעותר חויב בתשלום שכר טרחת העירייה.