ת"א 46956-12-24

תקציר

השופטת דחתה את הבקשה לצו מניעה זמני שיעצור את ביצוע המשכנתא על דירת המבקש. ההחלטה התבססה על מספר שיקולים מרכזיים. ראשית, השופט מצא כי סיכויי הצלחת תביעתו של המבקש נמוכים ביותר. גרסתה של המבקשת לאירועים סתרה את סעיפיו הברורים של הסכם ההלוואה ומסמכים נוספים עליהם חתמה. היא גם הצהירה כי הדירה הושכרה ולא מקום מגוריה, דבר שסתר את טענתה הנוכחית. השופטת לא השתכנעה מטענת המבקשת בדבר קנוניה בין בנה לבין המשיב, ומצאה אותה בלתי נתמכת בראיות ובלתי הגיונית. שנית, מאזן הנוחות נטה לטובת המשיב. הדירה הושכרה והמבקשת הצהירה כי היא אינה מקום מגוריה, כך שהפינוי לא יגרום לה נזק בלתי הפיך. בנוסף, יציבותו הפיננסית של המשיב והנזק הפוטנציאלי להם גברו על האינטרסים של המבקש. שלישית, חל שיהוי משמעותי בהתנהלות המבקשת, שידעה על הנושא במאי 2024 אך הגישה בקשה לצו מניעה רק בדצמבר 2024, דבר המנוגד לדחיפות הנדרשת לצווי מניעה זמניים. לבסוף, שיקולי יושר וצדק העדיפו את המשיב בשל התנהלותו הבעייתית של המבקש. המבקש חויב בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב. לפיכך, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, וצו המניעה הזמני הקודם בוטל.