ע"פ 2734/13

תקציר

תיק הערעור, שאין בו פרטי מקרה ספציפיים, נבחן על ידי בית המשפט ודינו להידחות. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאי המהימנות של הערכאה הנמוכה יותר בנוגע לזיהוי המערער כתוקף. תהליך הזיהוי נבחן ברמה סובייקטיבית, תוך הערכת יכולתו של העד לזהות את התוקף, וברמה אובייקטיבית, הערכת נסיבות הזיהוי. פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, שמצא כי זיהויו של המערער על ידי העד אמין, התקבל. נקבע כי המפגש בין העד לתוקף, שהתרחש במקווה, סיפק הזדמנות מספקת לעד לזכור את מראהו של התוקף. גם תהליך הזיהוי הבלתי פורמלי שהתקיים בבית כנסת, אף שלא היה אידיאלי, נמצא אמין. יתר על כן, בית המשפט קבע כי אין צורך במסדר זיהוי משטרתי רשמי במקרה זה, שכן העד כבר זיהה את המערער. תיאורו של המערער כ"חרדי" צוין כלא מדויק אך עדיין נחשב לתיאור סביר. השופטת א' חיות והשופט א' רובינשטיין הסכימו עם ההחלטה.