עש"א 31602-04-18

תקציר

המערערים, זוג צעיר חרוץ, עתרו לבית המשפט בבקשה להורות על ניכוי מספר שיקים ממניין השיקים שסורבו לפי חוק שיקים ללא כיסוי. הצ'קים סורבו משום שחרגו ממסגרת האשראי של החשבון שבו נמשכו. המערערים טענו כי מנהל הבנק הסכים לכבד את השיקים בתנאי שהמערערים יכסו את העודף בתוך יומיים, דבר שלמרות מאמצי המערער לא קרה בשל נסיבות שאינן בשליטתם. לחילופין, הם טענו כי יש לנכות את השיקים מטעמי צדק. הבנק המשיב טען כי פעל בסבירות ובתום לב, וכי התנהלות המערערים מעידה על חוסר אחריות. החוק קובע מספר מקרים בהם ניתן לנכות שיקים ממספר השיקים שסורבו; המערערים טענו כי סעיף 10(א)(3) חל בעניינם, המתייחס ליסוד סביר להניח כי הבנק היה חייב לפרוע את השיק. בית המשפט מצא כי המערערים לא סברו באופן סביר כי הבנק מחויב לפרוע את השיקים, שכן לא הייתה הסכמה מוקדמת או נוהג מושרש לכבד שיקים למרות חריגה ממסגרת האשראי. עם זאת, בית המשפט מצא טעם בטענתם החלופית של המערערים. שוכנעו כי המערערים עשו כל שביכולתם על מנת להבטיח את כיבוד השיקים וכי התנהלותם הייתה אחראית ולא גילתה זלזול או חוסר אחריות. בית המשפט הגיע למסקנה כי מדובר באחד המקרים החריגים בהם יש לנכות שיקים מטעמי צדק, ועל כן קיבל את הערעור והורה על ניכוי השיקים האמורים ממספר השיקים שסורבו. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.