בג"צ 3239/02

תקציר

במסגרת מבצע "חומת מגן", שיזמה ממשלת ישראל למאבק בטרור, הגביר צה"ל באופן משמעותי את מעצרי החשודים בפעילות טרור ביהודה ושומרון. צו מיוחד, צו מס' 1500, התיר 18 ימי מעצר ללא ביקורת שיפוטית או גישה לייעוץ משפטי, ויצר קשיים משפטיים במונחים של המשפט ההומניטארי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי. העותרים טענו כי צווים אלה מאפשרים מעצרים המוניים ושרירותיים ללא בדיקה פרטנית, בניגוד לסטנדרטים משפטיים ישראליים ובינלאומיים כאחד. בית המשפט העליון קבע כי אף שמעצר נחוץ לעתים לשלום הציבור, עליו להיתמך בחשדנות אישית ובמעורבות שיפוטית. צו המעצר למשך 18 יום ללא פיקוח שיפוטי נקבע כבלתי עולה בקנה אחד הן עם המשפט הישראלי והן עם המשפט הבינלאומי, המחייב בדרך כלל ביקורת שיפוטית מהירה כדי להבטיח את זכויות העצורים. בית המשפט לא מצא את האיסור על פגישות עורכי דין במשך יומיים עד ארבעה ימים כבלתי חוקי, בהתחשב בשיקולים ביטחוניים ספציפיים, אך הדגיש כי איסור על פגישות כאלה או עיכוב ביקורת שיפוטית חייבים תמיד להיות מוצדקים על ידי צרכים ביטחוניים מחייבים ולא רק מטעמי נוחות. פסק הדין ביטל חלקים מצו מס' 1500, שדרש תיקונים כדי להתאים לאמות מידה משפטיות, והביטול הושעה למשך שישה חודשים כדי לאפשר התאמות חקיקה. פסק הדין מדגיש את הצורך לאזן בין חירויות הפרט לבין צרכי הביטחון, לעמוד על מעורבות שיפוטית כדי למנוע מעצרים שרירותיים ולהבטיח שמירה על זכויות העצירים גם במהלך פעולות צבאיות.