בג"צ 2599/00

תקציר

בית המשפט העליון התייחס לזכאותם של ילדים עם צרכים מיוחדים לחינוך מיוחד חינם, לרבות ילדים המשולבים במוסדות חינוך רגילים. חוק חינוך מיוחד מחייב את המדינה לספק חינוך מיוחד חינם, תוך שימת דגש על שילוב במסגרות רגילות במידת האפשר. ההורים טענו כי המדינה אמנם מממנת את החינוך המיוחד במוסדות המיוחדים, אך אינה מכסה את עלויות השילוב בבתי הספר הרגילים, ובכך פוגעת בזכויות לחינוך ולשוויון. בית המשפט הכיר בחינוך כזכות יסוד, חיונית לקידום אישי וחברתי, המעוגנת במשפט הבינלאומי והישראלי. היא הגיעה למסקנה כי החינוך המיוחד חינם צריך להתרחב גם לילדים משלבים, בהתאם לחובות המדינה על פי החוק. בית המשפט דחה את טענת המדינה כי התמיכה בשילוב נתונה לשיקול דעת, ואישר כי החוק מחייב גישה כוללת לחינוך מכיל. פסק הדין הדגיש את עקרון השוויון, וקבע כי חסמים כלכליים אינם צריכים למנוע אינטגרציה. כתוצאה מכך, הוטל על המדינה להתאים את הקצאותיה התקציביות לתמיכה בחינוך מיוחד חינם באופן שוויוני בכל המסגרות, כאשר נקבע מועד אחרון לעמידה בהוראות התכנון התקציבי לשנת הכספים הבאה. מדיניות המדינה, שהבדילה את התמיכה על בסיס מסגרת חינוכית, נתפסה כמפלה ואינה עולה בקנה אחד עם כוונת החוק לקדם שוויון מהותי ושילוב חברתי לילדים עם צרכים מיוחדים. החלטה זו מדגישה את המטרה הרחבה יותר של הסרת מכשולים כלכליים למתן הזדמנויות שוות בחינוך, ומאשרת את מחויבותה של המדינה להבטיח חינוך מכיל כזכות לכל הילדים.