בד"א 26/18

תקציר

הכרעת הדין מזכה את המערערת מאשמת העלמת מסמכים שלא כדין, אך מחזק את ההרשעה בעבירות אחרות, לרבות שפה מאיימת, העלמת מסמכים שלא כדין והתבטאויות בלתי הולמות כלפי המתלוננת ובעלה. המערער טען כי בפסק דינו של בית משפט קמא נפלו טעויות משפטיות ועובדתיות, אך ערכאת הערעור מצאה טענות אלה בלתי משכנעות. באשר לאיום בתביעה משפטית, קבעה ערכאת הערעור כי אמנם פעולה זו מותרת, אך דבריו של המערער חרגו מאזהרה והיוו איומים והפחדה. בית המשפט הדגיש כי על עורכי הדין להתנהל באיפוק ובנימוס, וכי ביטויים לא מנומסים וגסים כלפי עמיתים ושאינם שופטים אינם מקובלים. עם זאת, בית המשפט זיכה את המערער מהעבירה של העלמת מסמכים שלא כדין, שכן מצא כי עיכב אותם כדין עד לבירור העניין בתובענה שהגיש. על המערער נגזרו עונשים הכוללים מאסר על תנאי, נזיפה וקנס. ערכאת הערעור ביטלה גם את עונש האזהרה הנוגע להרשעה בהעלמת מסמכים, והדגישה את חשיבות ההתנהגות המכובדת והראויה של עורכי הדין.