ת"א 12779-04-20

תקציר

התובעת, רווקה צעירה, תבעה את הנתבעים לפיצויים לאחר שנפגעה בתאונת דרכים כהולכת רגל. לטענתה, הרכב בו נהג הנאשם מס' 2 פגע בה בעת שחצתה את הכביש וגרם לה לחבלות גופניות ולהפסדים כספיים. השופטת מצאה את גרסת התובע לאירועים קוהרנטית ועקבית, ואילו עדותו של הנתבע מס' 2 הייתה סותרת ולא משכנעת. השופט קיבל את גרסתה של התובעת והגיע למסקנה כי היא אכן נפגעה בתאונת דרכים שנגרמה על ידי רכבו של הנתבע מס' 2. מאחר ולרכב לא היה ביטוח תקף, הנתבעת מס' 2 הייתה חייבת בתשלום תביעת הפיצויים של התובעת. השופטת בחנה את מהות פגיעותיה של התובעת ואת נכותה הרפואית, וקבעה כי היא בעלת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 6.9%, עם נכות מלאה זמנית למשך שלושה שבועות ונכות חלקית זמנית למשך שלושה שבועות נוספים. חוות דעת של מומחה אורתופדי, שלא נחקרה בחקירה נגדית, תמכה בהערכה זו. השופט שקל גם את ההיסטוריה התעסוקתית של התובעת ואת נתוני ההשתכרות שלה לאחר התאונה, והגיע למסקנה כי היא חוותה ירידה בשכר שככל הנראה קשורה לתאונה. השופטת פסקה לתובע 9,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר ו-160,000 ₪ בגין פגיעה בכושר השתכרות עתידי, בהתבסס על בסיס שכר של 10,000 ₪ לחודש ונכות תפקודית של 5% עד גיל פרישה. פיצויים נוספים נפסקו בגין סיוע מאחרים, הוצאות רפואיות וכאב וסבל, מה שמביא את סך הפיצויים ל-190,000 ₪. השופט הורה לנאשם מס' 1 לשלם סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בתוספת מע"מ, ואילו הנתבע מס' 2 יישא בשכר טרחת עורך דין נוסף בשיעור של 7% בתוספת מע"מ. סכום פסק הדין היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום, אחרת היו כרוכים בו הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית.