ע"א 4772/02

תקציר

התיק עוסק בשני ערעורים על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין פיצויים לגיל צ'יבוטרו, שסבל מ"תסמונת נעילה" לאחר תאונת דרכים קשה בשנת 1992. התאונה הותירה את גיל משותק עם תפקוד מוטורי מינימלי בלבד, מה שחייב אותו לתקשר באמצעות מצמוצי עיניים ולוח מכתבים. גיל הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ונפסקו לו פיצויים בסך של כ-10,000,000 ₪. בית המשפט פסק נגד תשלומי פיצויים תקופתיים לטובת סכום חד פעמי להבטחת יציבות השיקום, למרות התנגדות חברת הביטוח. תוחלת החיים הצפויה הוערכה על סמך חוות דעת מומחים, מה שהוביל לתוחלת חיים צפויה של 65 שנים עבור גיל, למרות טענתו של סהר לתוחלת חיים קצרה יותר. ההחלטה כללה גם הערכות לדיור, לצרכים רפואיים ולטיפול סיעודי, המותאמות לתנאי התקשורת והאינטראקציה הייחודיים של גיל. בית המשפט העניק טיפול סיעודי 24 שעות ביממה, המחייב מטפל זר דובר עברית ומטפל ישראלי לתקשורת עשירה יותר, תוך התחשבות בתרומת המל"ל. באשר לאובדן כושר השתכרות, בית המשפט התאים את הפיצוי על בסיס הכנסות העבר של גיל והשכר הכלכלי הטיפוסי, תוך התאמות נוספות שבוצעו לזכאויות במהלך "שנים אבודות". חברת הביטוח רצתה ניכויים נוספים עבור תגמולי הביטוח הלאומי וטענה לסכומי פיצויים מופחתים. עם זאת, בוצעו התאמות באמצעות הוספת ריבית על הפסדי רווחים בעבר וניכוי הפרשות מההטבות שגיל קיבל. בסופו של דבר, בית המשפט הכיר בערעורי הצדדים באופן חלקי, ללא צווי הוצאות, וחייב את חברת הביטוח לספק חוות דעת אקטוארית מעודכנת בתוך 30 יום.