ע"א 4836/22

תקציר

הערעור במקרה זה נדחה על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, בשל שיקול דעתה הרחב ומומחיותו של בית המשפט לפשיטת רגל, שלא הצדיקו התערבות בערעור. בית המשפט שב והדגיש כי הליכי פשיטת רגל נועדו לאזן בין מתן אפשרות לחייבים להתחיל מחדש לבין חלוקה הוגנת של הנכסים בין הנושים ושמירה על האינטרסים הכלכליים של הציבור. תום הלב מצד החייב חיוני לכל אורך הליכים אלה, החל מיצירת ההתחייבות ועד לשלבים המתמשכים של ההליך, כפי שמודגש בתקדימים. במקרה דנן, המערער לא עמד בהתחייבויות אלה, לרבות אי מיצוי פוטנציאל השתכרותו, עיכוב הגשת מסמכים, הפחתת תשלומים באופן חד צדדי והסתרת העובדה שנישא בשנית. יצוין, כי חובותיה של המערערת נבעו מהעלמות מס, לרבות ירושה סמויה, מה שהוביל לחבויות נוספות. משכך, החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את ההליך, שמקורה במחדלי המערערת ובחוסר התוחלת של ההליך בעניין חוב בר שיפוי, נמצאה מוצדקת. דחיית הערעור אושרה ללא צורך בתגובות המשיבים, ולא הוטלו הוצאות בשל אופייה הפרוצדורלי של ההחלטה.