תא"מ 25495-05-20

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הראיות שהוצגו בתיק זה ואת טיעוני הצדדים. התובע, עו"ד במקצועו, הגיש תביעה לתשלום שכר טרחתו נגד שני נתבעים: האב, שחתם על ייפוי הכוח, והבן, שקיבל את השירותים המשפטיים. אין הסכם שכר טרחה כתוב, והתובע אפילו לא טוען לקיומו של הסכם לתשלום סכום מסוים. האב טען כי הוסכם כי השירותים יעלו 10,000 ₪, ואילו התובעת מבקשת תשלום שכר טרחה ראוי וסביר, תוך הפניה לכללי לשכת עורכי הדין בדבר התעריף המינימלי המומלץ. השופט מצדד בתובע ומציין כי באחריות עורך הדין לערוך הסכם שכר טרחה וכי מחדלו במקרה זה עשוי להשפיע על גובה שכר הטרחה. ללא הסכם בכתב, השופט קובע כי תקופת ההתיישנות צריכה להתחיל מהשלמת מתן השירותים ולא מחתימת ייפוי הכוח. השופטת דוחה גם את טענת הבן בדבר היעדר יריבות, וקובעת כי הבן נהנה משירותיה המשפטיים של התובעת ולכן אינו יכול להימלט מאחריות. מאחר שאין חישוב מפורט של שכר הטרחה, השופט, בעקבות פסיקה קודמת, מחליט כי יש צורך בהפחתה משמעותית של שכר הטרחה הנתבע. השופט מעריך את הגמול הראוי ב-12,000 שקל עבור ייצוג הבן. באשר לתביעת הקיזוז המפורטת של האב, פסק השופט לטובת האב וקבע כי הוא התחייב לשלם לתובע עבור ייצוג בנו. עם זאת, השופט דוחה את תביעת האב לתשלום במזומן בסך 1,000 שקל, שכן הוא אינו עומד בנטל ההוכחה. בסופו של דבר, הטענה מתקבלת בחלקה. השופט מורה לנתבעים לשלם לתובע 12,000 ₪ ביחד ולחוד, ללא הפרשי הצמדה וריבית. סכום זה ישולם תוך 30 יום, ולאחר מכן יצטברו הפרשי ריבית והצמדה. השופטת דוחה גם את בקשת התובע להוצאות, בשל השיהוי בהגשה והתנהלות התובע. ההחלטה היא סופית, עם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.