ת"א 28284-08-12

תקציר

התובעים, ילדיהם של שני חברים שנפטרו, תבעו את הקיבוץ בו התגוררו הוריהם בדרישה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוריהם היו חברים בקיבוץ בעת מותם. לחילופין, הם דרשו שכר הולם עבור עבודת הוריהם בקיבוץ, בטענה כי הוריהם זוכים ליחס של חברים אך אינם מוכרים ככאלה. הקיבוץ הכחיש את הטענות וטען כי ההורים נקלטו כ"חברים של חברים" ולא כחברים, ולכן הם אינם זכאים לאותן זכויות כמו חברים. עוד טען הקיבוץ כי התביעה נדחתה בזמן. מספר אינדיקציות מראות כי הנפטרים נקלטו בקיבוץ כ"חברים של חברים", לרבות מסמכי קליטה, מעמד ההורים בתקנון הקיבוץ ותביעות למוסד לביטוח לאומי. בנוסף, המנוח מעולם לא הצביע באסיפות הכלליות של הקיבוץ, והתובעים לא הוכיחו כי הייתה להם זכות לעשות כן. גם תביעתם החלופית של התובעים לשכר ראוי נדחתה, שכן ההטבות שהעניק הקיבוץ למנוח לאורך השנים עלו על כל שכר ראוי אפשרי. השופט הגיע למסקנה כי התובעים לא הוכיחו כי המנוחים היו חברי הקיבוץ ולכן דחה את התביעה לגופה. כמו כן, התביעה נדחתה גם בשל קצבת הזמן, שכן היא הוגשה למעלה משבע שנים לאחר שקמה עילת התביעה.